שלמה פייגה ילמד אתכם להשכים לפני
הקמים להורגכם.
נגד מחבלים,נגד שודדים,נגד רוצחים,נגד אנסים.
הקארטה על-פי פייגה,סגולה לאריכות ימים.
"כשהגיע שלמה פייגה
למושבה מולדת לפני 30 שנה והוא בן 25, אף אחד לא חשב על סכין בגב, על
תקיפת חיילי צה"ל או אזרחים תמימים.הקארטה נחשב באותם ימים לעוד ענף
ספורט.לא יותר. עניין לתחרויות בלבד.
היום המצב שונה,אמהות שולחות את ילדייהן ללמוד קארטה ועל הדגל של
היום כתוב: להישאר בחיים - הישרדות."
שלמה פייגה, חגורה שחורה דאן 6 בקארטה ובג'ודו. את המקצוע הזה למד
עוד בדרום אפריקה. כיהודי,כמיעוט לבן,המטרה הייתה שמירה על
החיים.פייגה לא העלה בדעתו, שגם בארץ יהיה לזה אי-פעם שימוש
דומה.
פייגה הגיע למולדת עם משפחתו, כדי לעסוק בחקלאות. במקביל החל ללמד
קארטה לחוג מצומצם, ראשונים הגיעו תלמידים מעמק הירדן,אחר-כך החלו
תחרויות ארציות, פייגה והקארטה שלו על המפה!
בפעם הראשונה הופיע שלמה פייגה במכבייה של שנת 1961. אז עוד לא הכירו
בארץ את המקצוע. פייגה וחבר נוסף, אף הוא יליד דרום אפריקה, ייצגו את
ישראל. "למחרת התחרות הופיעה כתבה קצרה בעיתוני הארץ".
כתבו שם, ש"שני יהודים מדרום אפריקה ביצעו על המזרן פעלולים, שאפילו
בסרטי הקאובוי לא נראו".
הקארטה נכנס למכבייה כמקצוע תחרותי. בנתיים הגיעו שלמה פייגה
ותלמידיו גם לכינוס הפועל.
800 תלמידים, כמה וכמה אלופי מדינה, כמו מרק דברמיקר, רועי פייגה,
אלוף המכבייה והפועל ואורן פייגה, אלוף המכבייה האחרונה, שנייהם בניו
של שלמה. שלמה פייגה מחנך זה 30 שנה דורות חדשים בקארטה - הכל
בהתנדבות, ללא תשלום, והוא נותן את הנשמה, באחד המקומות היחידים בארץ,
בו מלמדים גם קארטה, גם ג'ודו, וגם הישרדות.
"מה שאנשים קוראים ספורט או שואו הוא חלק קטן ביותר ממה שאנו עושים",
הוא מסביר, יש כאלה שמלמדים את הטכניקה - תנועות יפות, אבל זה לא מה
שאני רוצה להקנות לתלמידי. מה שחשוב זה לא איך מתנהג אדם על המזרן,
אלא כיצד הוא מיישם זאת בחיי היום-יום. כיצד הוא נכנס לתא טלפון
ציבורי וכיצד הוא ממתין בתחנת האוטובוס".
(חלק
מכתבה שנערכה עם אונשי סידני שלמה פייגה ופורסמה ביום שישי י"א בטבת
תשמ"ח 1.1.1988)